ערבי נחל
וזה ההבדל בין הנביא ובין השליח, כי הנביא אמתות נבואתו או בהגדות העתידות שלא יפול דבר מכל דבריו ארצה, או בעשיית מופתים, ואז מצוה פרטית היא בתורה לשמוע אליו, ועז"א הכתוב (שמואל א ג, כ) וידע כל ישראל מדן עד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה' ולא הפיל מכל דבריו ארצה, והרי זה כמי שעשה הטרייאקא כמה פעמים ונסה אותה שהיא אמיתית שמאז והלאה זה הרוקח בחזקת אמתי עד שינוסה פעם אחרת ונמצא מזויף, וכן הנביא אשר התאמת נבואתו מצד הגדות העתידות או מצד מופתים מצוה לשמוע אליו כל עוד שלא ימצא שקר בדבריו, כי כבר אפשר שהנביא יהיה נביא אמת ויכזב בשום פעם בבחירת עצמו, ולא מצד הנבואה, כי לא איש אל ויכזב, וכמו שקרה לחנניה בן עזור שמתחלה היה נביא אמת ואח"כ כזב בשבירות המוטות מעל צואר ירמיהו, ולזה נענש כמבואר בירמיהו (כח') ע"ש. אבל השליח דהיינו שהוא שליח ליתן דת על ידו, והתאמת שליחותו אמות עצמיי כמ"ש ששמעו כל ישראל קול ה' מדבר למשה רבינו ע"ה שהוא שולחו אליהם ליתן להם תורה לדורות עולם, אי אפשר שיכנס בו הכזב מצד בחירת עצמו, כי אם היה עתיד לכזב בבחירת עצמו, לא היה ה' עושהו שליח, כי הוא ית"ש יודע כל העתידות, עכ"ד בקצרה.